מהי קפוארה בשבילי

שלום רב, שמי הוא תומר אבל חבריי לקבוצה מכירים אותי כבוטו (Boto)-דולפין מסוים שגדל בנהרות ברזיל.

האהבה שלי לקפוארה התחילה לפני עשור פחות או יותר בגיל 23, בעקבות סיבה ממש לא צפויה.

חבר קרוב חזר ארצה מטיול של אחרי הצבא לארה"ב ודרום אמריקה והביא לי כמתנה מכנס קפוארה שהוא קנה לי בביקורו בריו דה ז'נרו. לא בדיוק ידעתי מה אני אמור לעשות עם המכנס הזה אבל המתנה הזאת בדיעבד הכניסה אותי אל עולם הקפוארה בארץ.

בשנת 2004 עדיין התגוררתי עם משפחתי בקריית גת ולהפתעתי התברר לי שבמתנ"ס המקומי יש "חוג" קפוארה, המילה חוג בכלל לא מתאימה לתיאור של קבוצת אבאדה קפוארה, לדעתי המילה "משפחה" מתאימה יותר. כמובן שנרשמתי כדי להכיר את העולם הזה מקרוב יותר אחרי שהספקתי קצת לקרוא עליו באינטרנט. התברר לי שהמדריך בקבוצה בקרית גת (הידוע בכינוי הקפוארה קלונגה כיום בדרגת אינסטרוטור, אז היה עדיין גרדואדו) הוא האיש הראשון "שהביא" את הקפוארה לארץ לאחר שחזר ארצה מהטיול שלו אחרי הצבא מתישהו בשלהי שנות השמונים, וואו!

התאהבתי בכל מה שקשור לקפוארה: בהיסטוריה שלה, במוזיקה המיוחדת, בנגינה על הכלים השונים, בהרמוניות של התנועה, בחברים לקבוצה.

על קבוצת ירושלים הגדולה בהנהגתו של פרופסור צ'יגרי שמעתי רבות עוד בקריית גת. לאחר שנה ומשהו של אימונים בקרית גת, עברנו דירה ועזבנו את העיר, כמובן שנאלצתי לעזוב את הקבוצה. באותה תקופה אני עברתי לעיר הקודש כדי להתחיל את לימודיי הגבוהים באחת המכללות בעיר. הדבר הראשון שעשיתי לאחר ההתאקלמות הוא יצירת קשר עם קבוצת אבאדה המקומית.

לצערי, מעבר הדירה, התובעניות והאינטנסיביות של הלימודים (שני תארים ברצף) גבו את המחיר ובמשך כ-9 שנים מאז עזיבת קריית גת לא התאמנתי אבל הקפוארה נשארה בליבי ובזיכרוני תמיד.

אחרי כל השנים האלו וכשהלו"ז שלי סוף סוף התפנה יצרתי קשר עם גרדואדו ממוצ'י המדריך, שקיבל אותי בזרועות פתוחות. חזרתי לאימונים בגיל 33, וכמו כל התחלה זה היה מאתגר לחזור לכושר גופני ולכושר קפוארה, אבל תודות לממוצ'י החזרה הייתה קלה יותר מהצפוי.

היום, פעמיים בשבוע, במהלך כל היום אני מצפה שהערב יגיע כבר במהירות כדי שאוכל להגיע לאימון ולשחרר אנרגיות ופשוט לשחק קפוארה עם החברים במשפחת אבאדה-ירושלים.