?אז למה לי קפואירה עכשיו

למה באמת קפואירה?

למה היא מיוחדת כול כך?

הרי יש אומניות לחימה עתיקות יותר, יש מהירות יותר, יש מגוונות יותר, יש חזקות יותר, יש פשוטות יותר וכו'

האמת שישנם כמה דברים בקפואירה שלא תמצאו בשום אומנות לחימה אחרת:

• אין שום אומנות לחימה שחלק מהלימוד שלה כולל לימוד התרבות שממנה היא מגיעה. רק בקפואירה אתה תלמד שירים, נגינה וכמובן שפה.

• אין שום אומנות לחימה שעושה שימוש כול כך נרחב באקרובטיקה ובכוח של הגוף.

• אין שום אומנות לחימה חברתית כמו קפואירה. בגלל שהיא צמחה מהשכבות הכי חלשות באוכלוסייה תמיד ניתן דגש על תרומה לחברה ועל עזרה הדדית גם מחוץ לקבוצה.

• אין שום אומנות לחימה שבה יש לך בתור שחקן כול כך הרבה דרכים להתקיף. לא משנה באיזה מצב השחקן נמצא תמיד יש לו אפשרות לשחרר בעיטה. גם כשהוא על הרצפה.

• אין שום אומנות לחימה שדורשת מהמתאמן בה כושר כול כך גבוה.

• אין שום אומנות לחימה שבה אתה יכול להתקדם לא רק על סמך היכולות שלך במשחק אלא גם על סמך יכולות הנגינה או השירה או התרומה שלך לקפואירה.

• אין אומנות לחימה אסטטית כמו קפואירה.

אני מניח שיש עוד דברים שאפשר לומר על הקפואירה אבל הנקודה הובנה, בתור מתאמן אתה מקבל כול כך הרבה ברמה הגופנית והנפשית שפשוט חבל לי על כול מי שלא עושה קפואירה. אם יש שבועות שבהם אני מפספס אימון או אימונים מצב הרוח שלי יורד, אני נוטה "להיתקע" על דברים ולא לזרום עם החיים, יש לי פחות חשק לשמור על תזונה נכונה, אני פחות אפקטיבי כעובד וכמטפל והיכולת שלי להתמודד עם מה שהחיים מזמנים לי קטנה.

למדתי שאי אפשר לשחק קפואירה אם אתה לא באמת מרגיש את המשחק, את המאמץ הגופני שלוקח אותך עד הסוף ועד קצת, את ההתרגשות שלפני ההודה, את הכיף שבמשחק, את ההנאה שבנגינה ובשירה, את קוצר הנשימה הזה כשאתה מסיים משחק מהיר וצריך לחזור להודה כדי למחוא כפיים ולשיר, את הניסיון לשלוט במשחק ואז לגלות שהשחקן השני עשה משהו שלא ציפית עוד ועוד.

אני באמת חושב שניתן להתאמן בקפואירה גם על מנת לשפר את המצב הגופני אבל גם על מנת לפתח מיומנויות חשובות לחיים כמו: שמחת חיים, קצב, תנועה זורמת, עבודה זוגית עם אדם אחר, אכפתיות לזולת, התמצאות במרחב, שליטה עצמית וערך עצמי.

נתראה בהודה

CHEFE