קפואירה - מקלט מתובעניות החיים

שלום לכולם.

שמי שי, אני בן ארבעים, נשוי עם 3 בנות יפיפיות ומתגורר במבשרת.

אני קניין של תוספי מזון ברשת זמורה אורגני, מעסה בשמנים ושיאצו, נטורופת ומנחה קבוצות הרזיה.

תמיד התעסקתי בספורט ואומניות לחימה. במקור אני מגיע מקרטה שוטוקאן, למדתי קצת הישרדות ואני מתעניין בעולם אומניות הלחימה. מבחינת ספורט התמקדתי בריצה ובמכוני כושר. אני סוחב איתי פציעה במפרק הירך שגרמה להתפתחות איטית של המפרק, שברי מאמץ (מתנת צה"ל) ובעיה בעקב רגל ימין שנקראת OCD (לא ההפרעה :)).

אני מתאמן בקפואירה באופן כמעט רציף כבר כחמש שנים. למה כמעט רציף? היו שתי לידות באמצע וגם תאונה קטנה שמנעו ממני להתאמן.

לקבוצה הגעתי בזכות חבר טוב שהביא אותי איתו. באותה תקופה ניהלתי את חנות הטבע זמורה אורגני שבתלפיות. הייתי מאוד לחוץ ועייף מהעבודה התובענית ומחיי המשפחה והייתי חייב מקום שבוא אוכל להוציא מרץ ולחזור לכושר.

למרות כול אלא ומעט משקל עודף גיליתי את עולם הקפואירה והתאהבתי.

השילוב של התנועה המעגלית, הסינכרון בין השחקנים, הקצב, השירה, הנגינה וההסתכלות השונה של הקפואירה על החיים היה משהו שלא נתקלתי בו במקומות אחרים.

מעבר לירידה במשקל גם התעוררתי לחיים. הפכתי ליותר אנרגתי, שמח וזורם. וכמובן שהכרתי את כול חברי הקבוצה המקסימים.

היופי בקפואירה הוא שבמקום להילחם, לחסום, לפגוע, לנצח אנחנו משתפים פעולה, משחקים, דואגים לאסטטיות של המשחק וחושבים על החברים. כמובן שהמטרה היא להשיג עליונות על השחקן השני אבל הדרך היא הרבה יותר אמפטית ויפה.

במהלך האימונים השתפרתי באופן הדרגתי ועקבי בכושר, גמישות, כוח, זריזות וקורדינציה. למדתי לנגן על הכלים השונים (על חלקם אני עוד לומד) ולמדתי את מילות השירים.

עדיין יש מה ללמוד. מעבר לשליטה בטכניקה, הבנת המשחק, תרגילים חדשים, אקרובטיקה גם מענין אותי ללמוד איך ללמד קפואירה, השפה הפורטוגזית ולהתמקצע בנגינה.

לאחרונה התחלתי לפתח (בשיתוף עם מאמן הקבוצה) שיטת טיפול והרזיה שתכלול בתוכה אלמנטים מעולם הקפואירה.

לטעמי זו דרך נפלאה לשלב את האהבה שלי לטיפול עם האהבה שלי לקפואירה.